כל מה שרציתם לדעת על גלגול נשמות ושחזור גלגולים 

מעל מחצית מאוכלוסיית העולם מאמינה באמיתות גלגול נשמות. גלגול נשמות הוא אמונה המהווה מרכיב מהותי בהינדואיזם, וקיימת גם בבודהיזם ובדתות נוספות בעולם. הקבלה היהודית עוסקת בתורת הגלגול אף היא, כמו גם הנצרות בגרסתה הקדומה. תורת גלגול הנשמות מלמדת שבעוד שהגוף הפיסי מתכלה, הנשמה היא נצחית. עם המוות היא עוברת מגוף האדם שמת אל גופו של תינוק שנולד. המעבר אינו מיידי ברב המקרים. בין הגלגולים שוהה הנשמה במימד הרוחני, בו היא מטמיעה את חוויות הגלגול שהסתיים ונערכת לקראת הגלגול הבא.

מדוע אנחנו מתגלגלים?

כל הגישות לנושא  גלגול נשמות מסכימות על כך שבאנו לעולם בכדי ללמוד ולהתפתח. במונח "ללמוד" אין הכוונה לידע אקדמי או אחר, כי אם להתפתחות מוסרית, רגשית ורוחנית. התפתחות זו אינה תלויה בידע אקדמי או אחר כי אם בחוויות. בעודה נשמה המתקיימת במימד הרוחני אין לנשמה התמודדויות מיוחדות. היא אינה רעבה, צמאה או עייפה, אינה סובלת משום כאב או אי נוחות, ואינה מאויימת בכל דרך של מחסור, סבל, או פחד. במצב זה, בו אין עימות משום סוג עם העולם, אין הנשמה מאותגרת בשום דרך, ולכן גם לא יכולה ללמוד הרבה. דוקא הרובד הפיסי, על מגבלותיו וההתמודדויות שהוא מציב, מאפשר לנשמה לחוות ועל ידי כך להתפתח. היות ובתקופת חיים ארצית אחת לא יכולה הנשמה ללמוד את כל מה שהיא אמורה, היא חוזרת ומתגלגלת שוב ושוב עד שהיא לומדת כל מה שעליה ללמוד.

מדוע איננו זוכרים את גלגולינו הקודמים?

בעודה במימד הרוחני, בין הגלגולים, הנשמה מודעת לחלוטין לקארמה שלה. עם לידתה בגוף פיסי, ידע זה נעלם ממודעותה. כשאנו גדלים לאנשים איננו זוכרים, לכן, את גלגולינו הקודמים, ובהתאם לכך גם איננו יודעים מה באנו לעשות במימד הפיסי. הסיבה לכך שאיננו זוכרים היא, שהנשמה נכנסת למוחו המתפתח של תינוק, אשר מוגבלות התפתחותו הפיסית לא מאפשרת לו להכיל ידע ספציפי משום סוג. יכולתו של התינוק להבין מושגים מורכבים כגון שעורים ויעוד תגיע רק בשלב מאוחר יותר בחייו, כשמוחו הפיסי יהיה מסוגל לתמוך בתהליכים הקוגניטיביים המורכבים הדרושים לשם כך.

כיצד עובר הידע שרכשנו מגלגול לגלגול?

היות ומוחו של התינוק אינו מסוגל להכיל ידע ספציפי עדיין, כל היכולות אותן אנו מביאים מגלגולים קודמים מתרגמות עצמן למה שמכנים פסיכולוגים "טמפרמנט". הטמפרמנט הוא אחד הדברים שלפסיכולוגיה קשה מאוד להסביר. כיצד זה, למשל, ששני תאומים זהים, הנושאים את אותו מטען גנטי בדיוק, ועדיין לא ספגו כל השפעות סביבתיות, יפגינו מן הרגע הראשון לחייהם טמפרמנט כל כך שונה? הסבר שנתקבל באמצעות תיקשור גורס שהטמפרמנט של תינוק מגלם בתוכו את הידע שהביאה הנשמה עימה לגוף פיסי, העובר תהליך של קידוד למשהו שאותו יוכל מוח התינוק להכיל. את הידע הספציפי יצטרך התינוק לרכוש עם התפתחותו הפיסית של מוחו, כאשר הטמפרמנט המולד יסייע בידו ללמוד נושאים מסוימים ביתר קלות מנושאים אחרים. לדוגמא, אם ידעה נשמה מסוימת לדבר הולנדית בגלגול הקודם - התינוק שלתוך גופו היא תיוולד בגלגול הבא לא ידע לדבר הולנדית, כי מוחו לא מסוגל להכיל עדיין את הידע הדרוש ללימוד שפה, אך יתכן שלכשיתבגר יחוש משיכה ללימוד שפה זו. אם ילמד אותה יגלה שהוא קולט אותה ביתר קלות ומהירות, בהשוואה לאנשים אחרים. תהליך זה מכונה "היזכרות", והוא מסביר גם כשרונות נדירים כמו אלה של מוצרט, שבגיל 5 כבר החל לחבר יצירות. סביר להניח שמוצרט כבר ניגן וכתב מוסיקה בגלגולים קודמים. בגלגולו כמוצרט הוא נזכר ביכולות שהיו לו, ולכן למד לנגן כל כך מהר. הוא יכול היה להמשיך את התפתחותו המוסיקלית מן המקום בו הפסיק בגלגול שלפני כן, ולהפוך לקומפוזיטור הגדול שהוא גדל להיות.

דג'א וו: כבר ראיתי את זה פעם

למרות שזכרונות מגלגולים קודמים אינם מועברים לגלגול הבא, ניתן להתחבר אליהם דרך תקשור. אנשים רבים חוו את התופעה המכונה "דג'א וו" (מצרפתית "כבר ראיתי"). בצורה טיפוסית, מגיע אדם לכפר או מקום ישוב אחר, לרב בחו"ל, במקום בו בוודאות לא ביקר בימי חייו. ולמרות זאת, הוא חש שהוא מכיר את המקום. הוא מטייל בשבילי הכפר ומרגיש שכבר צעד שם פעם. הוא אפילו יודע כיצד נראה הבית הנמצא מעבר לפינה לפני שהגיע לשם. לעיתים עולים בזכרונו תמונות או פרטים על אירועים שהתרחשו באותו מקום. יתכן בהחלט שהוא חי שם, או לפחות ביקר במקום, באחד מגלגוליו הקודמים והגעתו לשם מחברת אותו לאותם זכרונות. במקרים אחרים תופעת הדג'א וו נוגעת לאנשים חדשים שאנו מכירים. שני אנשים נפגשים לראשונה, ומרגישים למן הרגע הראשון שהם מכירים זה את זה. הם חשים, לרב באופן הדדי, שנפגשנו כבר פעם. הם מנסים להעלות אפשרויות היכן זה היה ומתי, אך לא מצליחים. אפשרי שהם נשמות של אנשים שחלקו גלגול קודם. הם לא נראו אז כפי שהם נראים כיום, אך הנשמות שלהם נצחיות, ומזהות עדיין זו את זו גם דרך המסווה של הגוף הפיסי השונה. מדובר כאן ביותר מצירוף מקרים אקראי או אפילו מידע שמתקבל באמצעות תיקשור: קיימת נטייה לחזור לאותם מקומות, ולפגוש את אותם אנשים שבהם כבר פגשנו שוב ושוב. במקרים רבים הגורם לכך הוא הצורך "לסגור מעגלים" שלא נסגרו באותו גלגול. יוצא מכך שאנו חוזרים ופוגשים באותם אנשים שוב ושוב, כאשר מערכת היחסים הספציפית משתנה, אך הנשמות הפועלות נשארות זהות. לדוגמא, מי שהיה בני בגלגול הקודם יכול להיות אבי בגלגול הזה או להיפך. סוג כזה של תובנה אופייני מאוד לקורסים אותם אני מלמד בנושא גלגול נשמות. משתתפים העוברים שחזור גלגולים, רואים לפתע בתוך סיפור חייהם מהגלגול האחר משתתף אחר הנמצא איתם בקורס. בעקבות כך נעשים ההקשרים, נמצא ההסבר ונסגר עוד מעגל. ושוב חוזרים לאותה מסקנה - ששום דבר בחיים אינו מקרי.

ילדים דרוזים וקדושים טיבטים

היות וילדים הם מתקשרים טבעיים, הם נזכרים ביתר קלות בגלגוליהם הקודמים. ברב המקרים הם לא יעיזו לספר על כך, היות והם חשים שהוריהם לא יעריכו מידע כזה. כבר מגיל צעיר הם מודעים לכך שזה לא סוג הדברים עליהם מקובל לדבר. עם זאת, בחברות בהן גלגול נשמות הוא אמונה מקובלת, ילדים נפתחים ומספרים ביוזמתם על גלגולים קודמים. דוגמא מקומית היא העדה הדרוזית. אצל הדרוזים מקובלת האמונה בגלגול נשמות. מסיבה זו קיימת פתיחות להקשיב לספורי גלגולים של ילדים. נפוץ מאוד למצא בכפרים דרוזים לא רק ילדים שזוכרים את גלגוליהם הקודמים, אלא אף כאלה שפגשו את משפחתם מן הגלגול הקודם והתאחדו עימה. הדרוזים מאמינים שנשמה של דרוזי מתגלגלת תמיד לגופו של דרוזי אחר. לפיכך, לא נדיר למצא בכפרים דרוזיים ילדים השייכים לשתי משפחות: האחת משפחתם הביולוגית אליה נולדו בגלגול זה, והשניה משפחה שהם זיהו כמשפחתם מן הגלגול הקודם. נוצרים מצבים אבסורדיים, בהם אדם בשנות הארבעים קורא לילד בן חמש "אבא", היות והוא זוהה כאביו שנפטר זמן קצר לפני לידתו של אותו ילד. דוגמא נוספת מגיעה מטיבט. לאחר מותם של קדושים טיבטים נערך חיפוש מקיף ולעיתים ממושך, אחר רך נולד הנושא את נשמתו של הקדוש שמת. את הילד מזהים דרך סדרת מבחנים בהם הוא נדרש לזהות, מבין חפצים דומים רבים, את החפצים ששימשו אותו בגלגולו הקודם. הדוגמא המוכרת ביותר להליך זה הוא החיפוש אחר הדלאי למה הבא. באופן זה מאמינים הטיבטים שנשמתו של הדלאי למה הנוכחי היא אותה נשמה עצמה של כל הדלאי למה שהיו לפניו.

הוכחות מחקריות לגלגול נשמות

אין צורך להסתפק בסיפורים על דרוזים או על הטיבטים כהוכחה לקיומם של גלגולים קודמים. לתלמידיי אני מציע לפנות אל ילד, אם יש להם אחיין או נכד סביב גיל 5, ולשאול אותו את השאלה "מה היית כשהיית גדול?". שאלה זו היא כמובן פרדוקסלית, כיוון שהוא עדיין לא היה גדול. דוקא הפרדוקסליות הזו היא שמעניקה לו את האישור לחלוק זכרונות מגלגולים קודמים. יש לזכור, עם זאת, שמגיל מסוים מודחקים אותם זכרונות בשל החינוך בעל האופי הלוגי-מתמטי, המלמד אותנו להיות רציונליים ו"לא לדבר שטויות". היות ובעידן האינטרנט ילדים מתבגרים מהר יותר, אל לנו לצפות שכל ילד בן 5 יזכור את גלגוליו. לשמחתנו נערכו מחקרים רחבי היקף על ידי חוקרים, שביקשו לברר האם גלגול נשמות היא תופעה אמיתית הניתנת להוכחה. אחד החוקרים המפורסמים ביותר בתחום זה הוא פרופ' איאן סטיבנסון, פסיכיאטר קנדי שחקר את הנושא במסגרת האוניברסיטה של וירג'יניה, ארצות הברית. פרופ' סטיבנסון הוציא לאור מספר ספרים, בהם הוא מתעד מקרים רבים של ילדים שסיפרו על גלגוליהם הקודמים. כחוקר, בדק סטיבנסון את העובדות עליהם דיברו הילדים ומצא אותם כנכונים. במקרים רבים דרש ממנו הדבר לנסוע למקומות רחוקים ולנבור בארכיונים מאובקים. ממצאיו מראים שהילדים ידעו עובדות שלא יכלו לדעת בשום דרך אחרת זולת אם הם אכן חיו במקומות ובזמנים עליהם סיפרו. אך ההוכחות המרשימות ביותר לגלגול נשמות מתקבלות דוקא מבירור של ארועי גלגולים קודמים ובדיקתם בשטח. זה נעשה ע"י שחזור גלגולים. ישנן דרכים שונות לערוך שחזור גלגולים. בקורס אותו אני מלמד, תלמידים לומדים שחזור גלגולים דרך דמיון מודרך, דרך הגוף ובאמצעות "קריאת נשמה" (שיטה בה המטפל עורך שחזור גלגולים למטופל באמצעות תקשור ). עוד על נושא זה במאמר הבא.